[...] של הקורא השמאלני, ליצור "אורגיה ליברלית", כפי שהפליץ ידידי צביקה בשור [...]

הנה דעתי (הלא מסודרת, מצטער):
http://www.facebook.com/home.php#/topic.php?uid=116841406756&topic=12220

כל הכבוד צביקה, אתה בנאדם הגון.

מפסקי הדין שהביא מיכאל במאמר של דורה מסתבר שהשופט הזה םשוט רחמן, אולי רחמן מידי, וברור שאינו גזעני. כך גם התרשמתי מקריאה בפסק הדין.

רגע, שאני אבין…
רק בתגובה שלך מה24 ליוני אתה מציין שקראת את פסק הדין, אז את כל הפוסט הזה כתבת בלי לקרוא כלל את פסק הדין אפילו?
קבעת שעיוותו את פסק הדין, שהעיתונאית מושחתת, שזו מזימה של השמאל, כל זה בלי לקרוא אפילו את פסק הדין?
ואתה עוד מדבר על עבודה עיתונאית גרועה?

להלן חלק מתגובה שכתבתי ולא פורסמה (אולי בגלל אורכה). חלק נוסף פורסם באתר של דורה:
strong>שופט חשוך שמצטט מהרמב"ם הידוע לשמצה ומהמשפט העברי - לא ייאמן שטענה זו הושמעה כאן ובמקומות אחרים. הגדיל לעשות אחד בשם יוסי גורביץ שכתב שהרמב"ם פוסק שאם יהודי אונס ילדה גויה אפילו בת שלוש יש להוציא את הילדה להורג. ככה.(אגב, אשמח למראה מקום). הרמב"ם שכתב קורפוס עצום של כתבי פילוסופיה, הלכה, פרשנות, רפואה, שו"ת לכל קהילות ישראל מצטמצם לאדם גזען וחשוך במחי שרבוט. רק שהאיש כנראה היה קצת יותר מזה ולא ייאמן אבל אוניברסיטה חשוכה כמו ייל הקדישה לו בשנת 2004 כנס מיוחד לכבוד 800 שנים למותו (וגם אונ' פלורידה וגם אונ' פנסילבניה) והאונ' הפרמיטיבית שבהרווארד הוציאה לכבוד אותו אירוע קובץ מאמרים הדנים בהגותו של הרמב"ם. אבל אצלנו כידוע לא אוהבים להסתמך על רבנים חשוכים – מעדיפים את בית המשפט העליון של ארה"ב – יושבים אנשים נאורים וליברלים. אז לידיעת הקורא יוסי גורביץ – בפס"ד מירנדה שנחשב לאחד מפסה"ד החשובים שניתנו במאה העשרים ע"י בית משפט העליון בארה"ב (אם לא החשוב שבהם) מסתמכים השופטים הנבערים על ציטטה ממשנה תורה של הרמב"ם (ראה כאן הערת שוליים 27 לדעת הרוב – הלכת מירנדה ביססה את זכויות החשודים והנאשמים בפלילים). לגבי המשפט העברי – אם משווים את המשפט העברי לשיטות משפט אחרות במהלך הדורות בהחלט אין במה להתבייש. בזמן שבמקומות אחרים הנחשבים לערש התרבות המערבית (יוון ורומי לדוגמא) התייחסו לעבד בצורה שמעוררת בחילה המשפט העברי הקנה לו את זכותו (אם לא חובתו) להשתחרר מאדוניו והבטיח לו יום מנוחה. בזמן ששיטות משפט אחרות גדעו ידיים ורגליים בגין גניבה ונזק ושלחו אנשים על סרט נע לצליבה, המשפט העברי הכיר בפיצויי ממון וקרא לסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנים כסנהדרין קטלנית (מסכת מכות פרק א' משנה י'). והרמב"ם צמא הדם שדן ילדה למוות בגלל שנאנסה אחראי על המשפט – "ויותר טוב ויותר רצוי לפטור אלף חוטאים, מלהרג נקי אחד ביום מן הימים." (ספר המצוות לרמב"ם, מצוות לא תעשה, מצווה ר"צ, תרגומו של הרב יוסף קאפח). לעניין הסתמכות על המשפט העברי יש לזה אסמכתא חוקית בדמות חוק יסודות המשפט וראה את פסק דינו של השופט דרורי פיסקה 181 והלאה.

לא אמרתי שהאויב של אויבי הוא ידידי. לדעתי ההתעמקות שלך במניעיהם של המגיבים היא אישיו מאוד צדדי, כשמה שחשוב פה הוא פסק דין מטריד כזה (שוב, לא גזר הדין הוא המטריד, אלא ההנחות בטקסט הארוך של פסק הדין).

העיסוק שלך במניעי הטוקבקיסטים הוא שמוזר לי, מכמה סיבות. קודם כל, כי זה קצת דהה שאנשים לרוב מתעוררים להגיב רק לנוכח אי-צדק מאוד ברור וזועק. אז מה בעצם הטענה? בנוסף, כי הגישה הזו של "המניעים שלהם לא טהורים" שגויה בעיני. זה לא בדיוק מה שכל הזמן דיברנו עליו שמתרחש בשמאל? חוסר נכונות לשתף פעולה עם מי שלא עומד בכל הסטנדרטים המחמירים – נניח מישהו שסובל מגזירות התקציב אבל עדיין לא ממש תומך במדינה פלסטינית? וממילא ישנו תהליך שאתה מכיר, בו לפעמים מישהו מגיע לפעילות חברתית ממקום מסוים ומרחיב אותה, למשל פעילים שהצטרפו ל"עיר לכולנו" כי הם היו נגד בניית מגדלים, ומשם המשיכו להיות פעילים בחד"ש. בעיני זה יפה. וסיבה אחרונה – כי תמיד יהיו ב"מחנה המסכים איתך" אנשים שהם לא באמת בעלי ברית אידיאולוגיים. הנה, במקרה של דרורי יסכימו איתך (רק בכך שנעשה לו עוול) לא מעט גזענים ועוד הרבה סקסיסטים (כדוגמת העיתונאי שכתב הבוקר בפייסבוק שלו "ארגונות הנשים, רדנה נא מהשופט דרורי, הפסקנה נא מהיות יותר מטומטמות מכפי שהינכן"). זו לא סיבה טובה להתנגד או לתמוך בעמדה אתית מסוימת משום שאנשים אחרים שתומכים בה עושים זאת ממניעים מחורבנים, כגון שנאת דתיים.
ועוד מוסכם עלי שיש משהו יפה בניסיון לא להרשיע מיידית אדם, ובעיקר נראה (שוב, מעדות טוקבקיסט אנונימי) שהשופט דרורי נוטה לכך. במקרה הזה, הוא כיער את השאיפה הזו במאות עמודים של צידוקים איומים. גם אין לי בעיה עם שימוש במשפט העברי – שהוא חלק לגיטימי במשפט הישראלי (ובעיני גם זה יפה דווקא, במקומות שבהם ניתן ליישם אותו במציאות המודרנית).

מה שמפריע לי במה שכתבת הוא לא שאתה טוען שבעליהום יש ניחוח כבד של שנאת דתיים – כי יש, אבל בהחלט לא אצל כולם. מה שמטריד הוא ההתמקדות במניעיהים המשוערים של הטוקבקיסטים כדי לשלול את האמירות של מגוון רחב של אנשים שפסק הדין – לא גזר הדין – מצחין. כדי לצדק את זה אתה נאלץ להביא כל מיני טיעונים תמוהים, כמו למשל שהכתבה לא אובייקטיבית (תמיד אפשר להציג כתבה בדרכים שונות, במקרה הזה זה אפילו יותר קשה מהרגיל אגב). ומה לעשות, הטיעון הזה נראה די מאולץ במקרה הזה.

[...] לא מעט בראש על הפוסט הקודם, הרבה על המקום ממנו הוא יצא, על הבוסריות שלו, לא היתה [...]

מיכאל, אתה שם לב שאתה משווה משפט על דו"ח חניה למשפט על ניסיון לרצח, כן?

במקרה הזה, ממש כמו במקרה של העו"ד הידוען, הבעיה היא לא אחוזי ההרשעה הגבוהים ונחיתותה של הסנגוריה, אלא בדיוק להיפך – עונש קל מידי בגלל קשרי הנאשם בצמרת המדינה. זוהי השחיתות בהתגלמותה.

זה שהעו"ד קיבל עונש קטן לא אומר שזה מוצדק.ובכל אופן, יש הבדל משמעותי בין הפרשות – העו"ד, גם אם נהג במהירות ובחוסר זהירות, לא התנגש באוטו השני בכוונה. האברך, לעומת זאת, דרס את הבחורה בכוונה ואף ברח מהמקום. זה קיבל הרשעה, פירסום שמו ברבים, כלא. וזה, שדרס בכוונה, לא קיבל כלום. בקיצור, הסיפור של העו"ד רק מגביר את האבסורד

לא קראתי את כל פסה"ד (יש עבודה…) אבל ממה שקראתי ומהיכרותי את פסיקותיו של השופט דרורי מעבודתי כעו"ד יש לי מס' הערות.
א. כמעט כל מי שגידף את השופט דרורי כרשע היה מייחל להשפט לפניו. במערכת משפט שבה אחוז המורשעים עולה על 97 אחוזים ואחוז המורשעים בעבירות קשות מתקרב ל – 99 אחוזים השופט דרורי הוא שופט שסניגור מייחל לו. כל מי ששהה בבתי משפט בדיונים פלילים, תעבורתים וסתם תביעה על דו"ח חנייה יודע את התסכול שחשים הנאשמים/נתבעים והסניגורים. השופטים רוצים לסגור עניין בזריזות, אין רצון להקשיב לטיעונים הבאים להתקיף את מסכת הראיות שמציגה המדינה, מרבית השופטים מתערבים בחקירה הנגדית של העדים מטעם המדינה בצורה שמגוננת עליהם, כל הזמן דוחקים בסניגוריה לקצר, להסכים, להוריד התנגדות, לאפשר הצגת מסמך למרות שהמדינה לא הביאה את החתום עליו (בעיקר בתעודות רפואיות). סניגור מרגיש בד"כ שהוא מתמודד מול שני גורמים, התביעה כמובן ובית המשפט. חבר למקצוע סיכם את הסיטואציה יפה – "אתה מרגיש שאתה יוצא למשחק חוץ". כשעולים עדי ההגנה והנאשמים/נתבעים לעדות, צמד המילים החביב ביותר על השופטים הינו "נו, באמת". שלא לדבר על האינטראקציה בין התביעה לבית המשפט – אתה מגיע לאולם ואתה מגלה שהשופט/ת שואל בשלומה של רעיית התובע שכורעת ללדת, אתה נדהם כאשר השופטת והתובעת מסכימים על הפסקה לצרכים שונים מבלי שאפילו נשאלת לדעתך. לפעמים אתה מגלה מעיון באתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט שהשופטת שימשה כתובעת מטעם המשטרה באותה יחידה שממנה מגיעה התובעת הנוכחית.
ב. שלא יהיו לכם ספקות, בימים הבאים יעלו ויבואו פסקי דין נוספים ש"יחשפו את קלונו של השופט". למה. כי השופט דרורי נחשב קוץ בישבנם של התובעים הממוסדים. לעיריות הוא עושה את המוות כאשר הן מכריזות כי העבירו את דו"ח החניה לנתבע – הוא מבקש (איזה חוצפה) אישור מסירה על העברת הדו"ח. הוא מערער ובודק בציציות(…) את ראיות התביעה, הוא מגלה אמפתיה לנאשמים/נתבעים, מברר מהיכן הנתבע, מה הוא עושה בחייו ותמיד אבל תמיד יגלה נכונות להקל על נתבעים בעניין מצבם הכספי (פריסות של הקנסות וכיו"ב).
ג. לעניין פסה"ד עצמו – לא קראתי את כולו אבל ממה שקראתי ובייחוד מהתוצאה, אני לא מבין על מה הזעקה שקמה. להזכירכם עו"ד ידוע ומקושר הרג אם ובנה וקיבל 13 חודשים בכלא. לא שמעתי שעצרו את הקידום של השופטים שנתנו את פסק הדין הזה. תוצאת פסה"ד וגזר הדין נראים לי מידתיים (180 שעות לטובת הציבור, קנס, שלילה, חילוט הרכב).
בברכה