ציק (שם זמני): האתר של צביקה בשור

מיקסלט

עלה בתאריך 19. יוני, 2009 ע"י צביקה בשור בקשר ל- אישי, חברה, כלכלה, פוליטיקה

1.

קניתי היום נעלי ריצה ב"בון ספורט" בצומת ביל"ו. אין על צומת בילו. זה מקום מדהים והוא הכי הולך לקבל פוסט בקרוב. אבל קניתי נעלי ריצה, הכי זולות שהיו להם שם (וזה כשלעצמו 350 ש"ח. עולמשוגע), ובערב המוקדם, שש וחצי כזה, יצאתי לריצה הראשונה שלי מזה חמישים שנה. לפני שיצאתי נכנסתי לרשת, גיגלתי jogging plan, והתחלתי לפי האתר הזה. חשוב היה לי למצוא איזו תוכנית, כי אני אלוף המגזימנים ששורפים את עצמם מהר. אם לא היו אומרים לי לרוץ 60 שניות ולללכת 90, במשך 20 דקות (מה שנותן 8 דקות ריצה בתשלומים), הכי הייתי נותן היום 4 קילומטר, שופך לאגר, ולא חוזר לרוץ חודש מההתכווצויות. במקום זה היתה ריצה נחמדה. יבנה יש עליה לריצות, שהיא באה גם מדרכות רחבות יחסית וגם עם אפס אנשים עליהן (כי כולם באוטו). עשיתי סיבוב (למבינים: ממגדל המים על דואני, בז'בוטינסקי שמאלה עד הסנהדרין, ואז שמאלה בשדרות ירושלים, עד הכניסה לשרון) ואז הלכתי עוד קצת בתוך השכונה הצבאית. היה המון ירוק, השמש המִדעכת צבעה אותו יפה (אהרון אמיר), וכנראה ריבוי אנדורפינים במוח השרה עלי תחושה שיבנה היא אחלה, ואני יכול לראות את עצמי מתיישב בה.

2.

אירן ממשיכה להיות מקום משמח, למרות שנורא. אני עוקב די באובסס אחרי מה שקורה שם, בעיקר דרך הדיילי דיש, הבלוג של אנדרו סאליבן שיושב באתר של האטלנטיק. אחד הדברים המדהימים שסאליבן עושה שם, מעבר לסיקור עובדתי מדהים, ללינקוק להמון שיחות מגה-אינטילגנטיות על איראן של היום ואיראן בכלל, זה לדגום את שיחת הטוויטר המופלאה שקורית עם המהפכה הזו. זה פוסט מתמשך, ארוך ומפעים, שממשיך להתעדכן כבר כמה ימים, וזה האין-דברים-כאלה האולטימטיבי, מבחינתי.

אגב, אחד הדברים שחוזרים כל הזמן זו השמועה המטורפת שבטהרן יש מלא פלסטינים ולבנונים, קרי אנשי חמאס וחיזבאללה שכנראה מתאמנים באירן או מה, ושהם מסתובבים עם הבאסיג' (הפרייקורפס האירנים) ומפליאים להכות במתנגדי השלטון.

עוד דברים מעניינים ככה באזור – הערך Iranian Revolution בוויקיפדיה. מתעסק במהפכה של 79, חומייני וכאלה. הייתי בן 4 כשזה קרה, אבל עכשיו אני יודע. ומה, אתם רוצים להגיד לי שכל אחד יכול פשוט להיכנס ולערוך את הערך הזה? אז איך תמנעו מזה להפוך לבלגאן מלא שקרים? (התשובה היא, אגב, שככה בדיוק).

אני באמת מאמין שכרגע אני מבין את מה שקורה באירן יותר טוב מראש המוסד. בחיי שככה. (תגובה מטוקבק מספר 2: "צביקה, קח נשימה ושתה מים")

3.

אין מה לעשות, כתיבה בבלוג היא סוג הכתיבה שתמיד הכי אהבתי. אני מאוד נהנה מהבלוג הזה.

התמונה היא של פרפקטו אינסקטו

Tags: אירן, יבנה, ספורט, פרברים, צומת ביל"ו, ריצה