ציק (שם זמני): האתר של צביקה בשור

עוד כמה מילים על "מדינת ישראל נגד פלוני"

עלה בתאריך 24. יוני, 2009 ע"י צביקה בשור בקשר ל- חברה, כלכלה, פוליטיקה, קטעים ארוכים

קיבלתי לא מעט בראש על הפוסט הקודם, הרבה על המקום ממנו הוא יצא, על הבוסריות שלו, לא היתה מגובה בעובדות, ועל ההאחזות שלי בדעה שהבעתי שם, כלומר על חוסר היכולת שלי לכאורה להודות בטעויות וכאלה. אז לפני הכל, רציתי להגיד שנכון, הדברים שכתבתי נכתבו מהבטן, כשראיתי את ערימת התגובות בכלכליסט ואת השצף הזה של "להדיח אותו" ו"מה זה הפסק דין ההזוי הזה?" וכאלה. כל מה שהיה לי להיאחז בו היתה תגובה אחת, אחת מתוך 70 בשעתו, שאמרה שהדברים בפסק הדין אחרים. יכולתי כמובן להשקיע את עצמי בתוך פסק הדין מיד, או אחר כך, ובכל מקרה לחכות עד שיהיה לי משהו מוגמר. אבל חשבתי שזה לא יהיה נכון. לפעמים אפשר, בטח כשזה הבלוג שלי שהוא לא כלי עיתונאי אלא כלי של שיחה, להיאחז במעט עובדות כדי לייצר איזו אמירה בשטח, איזה מקום אחד ששואל אם אכן אלה הם פני הדברים. חברה אחת קראה לזה להיות מיוחדג', אחרת קראה לזה "הילד המגניב הראשון". אני קורא לזה לייצר שיחה במקום בו יש רק זעקת קרב.

יום אחרי, קראתי את פסק הדין ושמעתי קצת יותר, ויש לי כמה נקודות שרציתי להעלות בפוסט. חלקן עלו כבר בתגובות שלי, פה ובמקומות אחרים, וחלקן עלו כתגובות של אחרים. אבל אני רוצה לרכז את זה בפוסט אחד, קצר וממצה ככל שאוכל. סתם שהדברים יהיו מרוכזים במקום אחד.

אז קודם כל, הכתבה. אני לגמרי חושב שרותי סיני מצאה סיפור מעולה והציגה אותו באופן מגמתי. כמה נקודות שמצאתי, ואז נמשיך הלאה. זה מתחיל מזה שסיני לא מצאה לנכון לדווח שקצינת המבחן הציעה להימנע מהרשעה. זה ממשיך בסיכום 321 עמודי הכרעת הדין כעוסק אך ורק במשפט העברי והלכות חזרה בתשובה של הרמב"ם. זה מגיע למשפט "דרורי סבור כי הפרשה היטיבה עם הנפגעת", שהוא פרשנות מאוד מרחיבה לדברים שאמר דרורי. כל העניין אמור לצייר תמונה של שופט דוס הזוי ומנותק, שפוסק על סמך מגילות עתיקות ומתעלם מהמציאות. גם אם זה נכון, עובדה שאפשר להציג סיפור אחר.

לגבי הכרעת הדין. בניגוד למתואר בכתבה, מדובר במסמך שעומד עם שתי רגליו על קרקע המשפט הישראלי. אהרן ברק מצוטט בו הרבה יותר פעמים מהרמב"ם, ובנקודות החשובות יותר. הכרעת הדין מביאה תיאור העובדות וההליכים המשפטיים, ודיון משפטי ארוך על המנעות מהרשעה בפסיקה בישראל. רק לאחר מכן, ולאחר שהראה שהמשפט הישראלי, כולל פסיקות מהשנים האחרונות, מכיר בלגטימיות של המנעות מהרשעה במקרים מסויימים (כולל אי הרשעה במקרה של אלימות במשפחה), מקרים שהשופט דרורי משווה לתיק בו הוא מכריע. אחת הנקודות שדרורי מקנה לה חשיבות בתיאור הפסיקה היא נקודת הרישום הפלילי ככזה שאינו מאפשר עוד עיסוק במקצוע מסויים (כמו עריכת דין, או במקרה דנן, שימוש כדיין בבית דין רבני). רק אחרי שהוא מבסס את הקרקע המשפטית הזו, דרורי יוצא למסע המשפט העברי, בשאלה (הכמעט לא רלוונטית מבחינת הפסיקה הקודמת) מהי "חזרה בתשובה", או בלשון חילונית, איך להכריע שנאשם שביצע על פי עדותו מעשה פושע, אכן הבין את משמעות מעשיו, הכה על חטא ולא יחזור על מעשיו הרעים. עוד לפני העיסוק בנקודה עצמה, דרורי חופר קצת על מקומו של המשפט העברי כמקור השראה "ראשון בין שווים" במשפט העברי, כשהוא בעיקר נסמך על השופטים העליונים בדימוס אגרנט ומנחם אלון. בסיכומו של דבר משקלל השופט את סך כל הנקודות המשפטיות והעובדתיות שעומדות מולו, כולל תסקיר המבחן שהמליץ להימנע מהרשעה, ומחליט את מה שהוא מחליט. החלק היחסי של הלכות הרמב"ם בשלב הזה זעיר.

אני חייב להודות שאני לא הסכמתי עם הכרעת הדין הזו. המעשה שעשה הנאשם היה מזעזע בעיני, ומן הראוי היה להרשיע. גם הפריעה לי העובדה שלא נקבעה לנאשם תוכנית שיקום, דבר שלדעתי עולה הצורך בו מהתסקיר של קצינת המבחן ומהעובדה שמדובר בבנאדם שברגע של לחץ (היה לו אירוע גדול של ההורים שלו, והכל נפל עליו והוא שכח את הארנק) איבד שליטה והגיע לכדי אלימות מחרידה. אבל אני לא יכול להגיד שזו הכרעת דין בלתי סבירה, לאור התקדימים. היה מישהו שדפק לאשתו מכות בבטן ולא הורשע מאותם טעמים. בכל מקרה, כל הדיבורים על פסק דין הזוי נראים לי לא מחוברים למציאות.

ואז יש לנו את השופט. וזה עניין חשוב, כי הטענה שהובלעה בכתבה היתה שדרורי פסק כפי שפסק בגלל שמדובר בשילוב של נאשם דוס וקורבן אתיופי. חשוב לדעתי לדעת מי השופט הזה, מה הגישה הכללית שלו לתיקים בהם המדינה עומדת מול אזרח. כאן אין לי יותר מדי ידיעות, מלבד תגובה שהשאיר כאן מגיב בשם מיכאל, עורך דין מוצהר. זו תגובה אחת, זו לא עבודה עיתונאית, אני יודע, ובכל זאת אני רוצה לצטט אותו כאן:

"כמעט כל מי שגידף את השופט דרורי כרשע היה מייחל להשפט לפניו. במערכת משפט שבה אחוז המורשעים עולה על 97 אחוזים ואחוז המורשעים בעבירות קשות מתקרב ל – 99 אחוזים השופט דרורי הוא שופט שסניגור מייחל לו. כל מי ששהה בבתי משפט בדיונים פלילים, תעבורתים וסתם תביעה על דו"ח חנייה יודע את התסכול שחשים הנאשמים/נתבעים והסניגורים. השופטים רוצים לסגור עניין בזריזות, אין רצון להקשיב לטיעונים הבאים להתקיף את מסכת הראיות שמציגה המדינה, מרבית השופטים מתערבים בחקירה הנגדית של העדים מטעם המדינה בצורה שמגוננת עליהם, כל הזמן דוחקים בסניגוריה לקצר, להסכים, להוריד התנגדות, לאפשר הצגת מסמך למרות שהמדינה לא הביאה את החתום עליו (בעיקר בתעודות רפואיות). סניגור מרגיש בד"כ שהוא מתמודד מול שני גורמים, התביעה כמובן ובית המשפט. חבר למקצוע סיכם את הסיטואציה יפה – "אתה מרגיש שאתה יוצא למשחק חוץ". כשעולים עדי ההגנה והנאשמים/נתבעים לעדות, צמד המילים החביב ביותר על השופטים הינו "נו, באמת". שלא לדבר על האינטראקציה בין התביעה לבית המשפט – אתה מגיע לאולם ואתה מגלה שהשופט/ת שואל בשלומה של רעיית התובע שכורעת ללדת, אתה נדהם כאשר השופטת והתובעת מסכימים על הפסקה לצרכים שונים מבלי שאפילו נשאלת לדעתך. לפעמים אתה מגלה מעיון באתר האינטרנט של מערכת בתי המשפט שהשופטת שימשה כתובעת מטעם המשטרה באותה יחידה שממנה מגיעה התובעת הנוכחית.

"ב. שלא יהיו לכם ספקות, בימים הבאים יעלו ויבואו פסקי דין נוספים ש"יחשפו את קלונו של השופט". למה. כי השופט דרורי נחשב קוץ בישבנם של התובעים הממוסדים. לעיריות הוא עושה את המוות כאשר הן מכריזות כי העבירו את דו"ח החניה לנתבע – הוא מבקש (איזה חוצפה) אישור מסירה על העברת הדו"ח. הוא מערער ובודק בציציות(…) את ראיות התביעה, הוא מגלה אמפתיה לנאשמים/נתבעים, מברר מהיכן הנתבע, מה הוא עושה בחייו ותמיד אבל תמיד יגלה נכונות להקל על נתבעים בעניין מצבם הכספי (פריסות של הקנסות וכיו"ב)."

כלומר מדובר בשופט מאוזן, ובפרקליטות יגידו שהוא פרו-הגנה. מקובל או לא, זה עוזר להבין מאיפה האיש הזה בא. זה לא רק אברכים שאכפת לו מהם.

זהו, זה מה שהיה לי חשוב להגיד, ועכשיו ברשותכם אני ממשיך הלאה.