רגעים אחרונים-ראשונים
עלה בתאריך 26. יוני, 2009 ע"י צביקה בשור בקשר ל- אינטרנט, חברה, כלכלה, פוליטיקה
מה קורה כשמייקל ג'קסון מת? קודם כל משתררת מבוכה. "אף אחד לא הבין אותו", קראתי שאורי גלר אמר, והגדיר את זה בדיוק. חבר שלי אמר לי עכשיו שהרעיון שהאיש הזה מת לא נוחת לו, כי כבר בחייו היה קצת לא נתפס שהוא חי באמת על העולם הזה. מה מרגישים כלפי מה שלא מצליחים להבין, למרות שנורא רוצים? מה מרגישים כשהוא מת?
בטוויטר מלך צירוף האותיות WTF. בשעתיים הלא ברורות שבין דיווחי התקף הלב ועד שאושר סופית שמייקל ג'קסון מת כאחד האדם, מי שלא התעסק בשאלה (החשובה, אני לא אומר) האם הוא חי או מת, התחלק לשלוש קבוצות עיקריות. הגדולה שבהן היה קבוצת הוואט דה פאק. זו היתה קבוצת המבוכה. מבוכה מוזרה, כי בניגוד למה שחושבים עליו כמבוכה, זו היתה מבוכה פטפטנית להפליא. אתם מכירים את זה מהחיים האינטרנטיים שלכם. פתאום צריך להגיד משהו על כל דבר, תמיד כאילו יש מה להגיד. והפעם לא היה, אז אנשים אמרו דברים כמו "מייקל ג'קסון מת. תזכרו עכשיו טוב מה עשיתם הרגע. בעוד 10 שנים זו תהיה שאלת טריוויה טובה", כאילו ניסו להכניס את זה לתבנית של "מוות גדול", שיש לו כבר תבנית משלו, עם שאלות משלו ודרכי תגובה משלו, דרכי תגובה שלא תמיד שייכות למוות עצמו, למת, למה שבין המת לאנשים שנותרו חיים, כלומר אנחנו. או אולי זה מה שהיה בינינו לבין מייקל ג'קסון, איש רחוק כל כך מתבניות, שאי אפשר היה לסבול אותו מעבר לקלישאות כמו "קינג אוף פופ", כמו "נברלנד", כמו "פדופיל".
קבוצה אחרת של אנשים היתה עסוקה בבדיחות. על חשבונו של המת. אפשר לגמרי להבין אותם, זה הרי בא מאותה המבוכה בדיוק, אותו הפער בין מה שנדרש להרגיש ברגעים כאלה על פי כללי הטקס, ובין היעדרו של הרגש באותו רגע בדיוק. באותו רגע היה משהו מחריד ברצף הבדיחות האלה, באיזכורי הפדופיליה, משהו גס כל כך, אלים כל כך, רע כל כך, שהתחלתי לתהות אם זה ה-140 תווים האלה שסוגרים את הנפש, או שאולי הם מכניסים לפעולה את מי שהנפש שלו סגורה גם ככה. אבל כשמורן פתחה את הטלוויזיה כדי לקבל עדכונים, ונחתנו על סיאנאנ/סקיי/פוקס, המונוליטיות של השיח כבר היה מגובשת כל כך, עשויה בטון שהתקשה בתוך שניות, נופת צופים שכבר גישרה על המבוכה ויצאה ממנה מקדשת את מי שרק לפני דקה היה מוזר מדי, שמיד חזרתי לסטרים בטוויטר. כאן אנשים עוד חיפשו את עצמם, מרדו קצת. כאן חיפשנו את עצמנו ביחד, מה אנחנו מרגישים. מה מרגישים כשמייקל ג'קסון מת?
היתה קבוצה קטנה, כמעט קטנה מכדי לדווח עליה (מיד עולה לי בראש but then again, too few to mention מתוך my way שמייקל ג'קסון אף פעם לא ביצע, וחבל) שידעה כבר מה להרגיש. כן, היו כאלה שלבם נשבר. היו כאלה שסיפרו שהם בוכים עכשיו.




עופר
יוני 26th, 2009
בסך הכל דמות די טרגית. ילדות עצובה, התעללות קשה מאד מצד האבא, הופעות בכל מיני חורים אפלים, ואז זינוק מטורף, על גג העולם, אי אפשר לא לאבד את הדעת ולהפוך לאדם רדוף פחדים.
שגיא
יוני 26th, 2009
האינטרנט היה מדהים בשעות האלה בלילה. חרושת שמועות שהופכת להלם שהופך לבדיחה שהופך לשוק שהופך לעצב.
ממש תהליך אנושי שלם של התמודדות, מתרחש על-גבי המיליונים שהם טוויטר.
ובחיים לא הרגשתי כמו עכשיו, זה נורא מוזר. מפורסמים באו והלכו וזה תמיד לא נעים אבל על מייקל משהו מאוד תקוע לי.
עצוב.
וגם: http://www.fmylife.com/love/3207661
אסף
יוני 26th, 2009
"באותו רגע היה משהו מחריד ברצף הבדיחות האלה, באיזכורי הפדופיליה, משהו גס כל כך, אלים כל כך, רע כל כך, שהתחלתי לתהות אם זה ה-140 תווים האלה שסוגרים את הנפש, או שאולי הם מכניסים לפעולה את מי שהנפש שלו סגורה גם ככה."
וואלה, סליחה שאני לא חושב שמותו של פדופיל (ויש האומרים גם: אנטישמי) מכשיר אותו רטרואקטיבית ואמור לספק סימפטיה לדמותו. איש רע (לצורך העניין נקרא לו "רע", אני לא פסיכולוג שיכול להגדיר מאיפה נבע הצורך שלו לנצל ילדים קטנים) נשאר איש רע גם אחרי דום לב ומוות.
אם כבר, "סוגרים את הנפש" אפשר להגיד דווקא על אלו שהמוות שלו הפך אותם למספידים נרגשים של האיש, כאילו היה חסיד אומות האולם ולא בן אדם שהלין ילדים במיטתו. אנשים שהנפש שלהם "פתוחה", לא שוכחים את זה גם כשהאיש הופך לבר-מינן.
אבי לבקוביץ
יוני 26th, 2009
מייקל ג'קסון לא פדופיל ובטח לא רע. הוא היה טיפוס מעט מוזר, אבל מישהו שהתקשורת רצחה אותו במשך 15 שנה רצוף. מייקל ג'קסון הוא פילנתרופ, פעיל הומניטרי, שגריר של רצון טוב, הוא עשה למען ילדים הרבה יותר משהם עשו לו (ויותר ממה שאתה עשית להם גם). אני כבר לא מדבר על זה שהוא זוכה מכל אשמה.
אביעד
יוני 26th, 2009
כן. יש אנשים שהמרירות והרוע סביבם הפכו אותם להיות יותר רעים ממרירים. וכן, הם בכל מקום. אפילו מסביבך, עד שתחליט להפסיק לעקוב אחריהם ואז כבר לא תיתקל ברוע שלהם.
אסף
יוני 26th, 2009
אבי, לגבי "לא הורשע בפדופיליה" – הוא התפשר פעמיים בסכום של עשרות מליוני דולרים עם תובעים. כמה חפים מפשע היו מוכנים לכך? ועוד כאלה שיש להם את כל המשאבים הכספיים כדי לשכור את עורכי הדין הטובים בעולם ולהוציא לאור את חפותם.
בנוסף, למרות שלא הורשע – הוא הודה בפה מלא ומול מצלמה שנהג לישון עם ילדים במיטתו (ראיתי את הסרט התיעודי הזה). נכון שאי אפשר לדעת אם היתה שם רק שינה או יותר מזה, אבל אני מניח שאף הורה לא היה רואה דבר כזה (שילדו ישן במיטתו של גבר מבוגר) כמשהו תקין.
במשפט בו הוא יצא זכאי נחשפו לא מעט דברים מזעזעים על התנהלותו לצד ילדים (כולל אחזקת חומר פורנוגרפי לידם) ולהגיד "אבל הוא יצא זכאי" זה להסתכל על חלק קטן מאוד של התמונה.
Adi
דצמ' 26th, 2009
הוא התפשר פעם אחת בלבד. תעבוד חזק יותר על ה"עובדות" שלך. איזה אנשים חפים מפשע היו עושים זאת? אנשים חפים מפשע שהם זמרים מפורסמים, בנויים על התדמית הציבורית שלהם, וכשנשלחות אליהם טענות כמו אלה שנשלחו כלפיו, התקשורת חוגגת עליהם במשך חודשים, והעניין הזה הורס להם את הקריירה ואת הבריאות. אנשים חפים מפשע כאלה היו משלמים כדי לגמור עם זה כבר. האב שתבע אותו סתם את הפה שלו אחרי שקיבל קצת כסף (מחברת הביטוח של מייקל ולא ממנו עצמו). הוא סירב להעיד וסירב לשתף פעולה בכל הליך משפטי. איזה אבות מצד שני שבניהם הותקפו היו מוכנים לכך? אפס. התיק הראשון נסגר מחוסר ראיות בנוסף לכך, ולא בגלל הכסף.
במקרה השני הוא עבר משפט שהיה המשפט היקר ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, פשטו על האחוזה שלו בנוסף כוח האדם הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב (יותר מ-70 חוקרים פלשו לביתו לחפש ראיות), ולא נמצאה אף לא הוכחה אחת לטענות של המשפחה רודפת הבצע שאפילו טענה בסרט שמייקל הוא כמו בן משפחה שלהם. והוא זוכה לחלוטין מכל אשמה ב-2005. לא מחמת הספק, אלא חד משמעית ופה אחד.
ולגבי האנטישמיות: כן, זה מאווווווד הגיוני
בהתחשב בכך שהוא ביקר כאן ב-93, היה חבר של אורי גלר ועוד המון אנשים יהודים, הניף את דגל ישראל שמעריץ נתן לו, התחתן עם יהודיה וילדיו הם יהודים. מאוד מאוד הגיוני. הלוואי על כולנו אנטישמים כאלה.
כזמר אין עוררין שהוא היה אגדה, כאדם – התרומות שלו לעולם היו אדירות. א-ד-י-ר-ו-ת. במהלך כל חייו הוא תרם את כל ההון שלו לילדים חולים, לנזקקים ולמעוטי יכולת. אני אומר את זה שוב, תעבדו חזק על העובדות שלכם. הוא היה אדם מדהים שהתקשורת ואנשים כמוכם הציגו אותו כמפלצת. "פדופיל ואנטישמי" עלק.