תל-אביב-יבנה-ראשון-לציון
עלה בתאריך 26. יולי, 2009 ע"י צביקה בשור בקשר ל- אישי, חברה, כלכלה, פוליטיקה
1
ברוטשילד אשר בתל אביב, שהפעם רק חציתי בדרכי למעבה העיר, אני שומע את השם שלי נצעק בחביבות. מבט לכתף ימין מגלה את ליאת בר-און מתהילת "מחוברות", על אופניים, דוהרת ככה בחביבות כשלעצמה. מספיקים להחליף "מה קורה"ים קצרצרים, לפני שהיא ואופניה כבר הרחק. ואני לרגע צריך להתאים את עצמי, למי אמרתי שלום עכשיו, לליאת-דודה-מלכה מהחוגים המוכרים, או אולי לסלבית הגדולה שמוקרנת אלי כל לילה מהטלוויזיה.
2
מתוך האינטרנטיות המוחלטת של הרגלי צריכת המדיה שלי, הערוצים היחידים שאני מסוגל לשהות בהם, עכשיו שבחסות חותניי יש לנו טלוויזיה רב-ערוצית, הם ערוצי ה-VOD. ובעיקר ערוץ הסרטים, שמורן הצליחה איכשהו בטעות לעשות בו מנוי חודשי לסרטים של האוזן השלישית. אני תולעת סרטים משכבר הימים, ופתאום ככה כל הסרטים של האוזן פתוחים לי, אז אני בולע בטונות, בעיקר בסופי שבוע. ראיתי את הטרילוגיה של "ללא מוצא" שעל פי הסרט הראשון (המצוין) שלה עשו את "הסמויים" (המעאפן) של סקורסזי, ואז החליטו לעשות עוד שניים (מיותרים, השלישי אפילו הזוי). ראיתי את "בובות" של טקאשי קיטאנו ואהבתי נורא. ראיתי את "הספסל" של פר פלו הדני, הראשון בטרילוגיית המעמדות שלו, והתחזקתי בתחושה שהדנים פשוט פיצחו מבחינתי את הז'אנר של המלודרמה, וכל מה שהם יזרקו עלי אני אבלע בדמע. וראיתי את "טרקל בצרות", אנימציה מוזיקלית, גם מדנמרק, והיה ממש חמוד. וראיתי את שני החלקים של "שמעת על הפנתרים?" של ניסים מוסק, ולהגיד שהתרגשתי והתפעמתי יהיה הכי אנדרסטיימנט, וכבר יומיים אני מסתובב עם רגש שאין לי אלא לכנות אותו הערצה, לכוכבי שמש ולסעדיה מרציאנו. וראיתי את "שנת 66 היתה טובה לתיירות" הנוגע והמדויק של עמית גורן, אולי הסרט הכי טוב שראיתי על זהות, בעיקר בהקשר היהודי-ישראלי. אה, וראיתי את "נשק חשוף", סרט פעולה הונג קונגי מפוצץ בנשים שנלחמות בגברים ויכולות להן (הערה לאוזן: אתם חייבים לשים עוד כמה סרטים כאלה בקטגוריה של קולנוע מהמזרח שלכם. זה מה שבהונג קונג עושים הכי טוב). וראיתי גם את 2046 המעולה של וונג קאר וואי, שכמה יפה כל שוט שלו, ואיזו שירה נוצרת אצלו כשהתמונה מתחברת למילה ולקול, אחח.
3
"יבנתון", מקומון מבית "גל גפן", המוציאים לאור של כל המקומונים המיתולוגיים (כמו "השקמה" החולוני-בת-ימי-אזורי), התהדר פעם בסיסמה "העיתון שנותן את הטון", אבל לצערנו הפסיק. מה שנשאר בכל זאת זו עשייה מקומונית נפלאה, עם תשעים אחוז פרסומות (מה שמאוד עוזר לחדשים בסביבה כמוני למפות את מי נגד מי) ועיתונות מקומית כמו שאף אחד כבר לא עושה. למשל החדשה הלוהטת (בלי ציניות) שיש מצב שמכבי יבנה תחזור ללאומית כי מכבי באר שבע לא מצליחה לגייס תקציב. או כמו ההתנגשות בין ההוראה שהעבירה חברת המועצה הפמיניסיטית והלסבית רונית ארנפרוינד, לפיה לאליצור יבנה לא יהיו מעודדת, לבין הוראת מנהלת ליגת העל בכדורסל המחייבת מעודדות. ביבנה הקרתנית נבהלו כמובן מהאפשרות שהפמיניזם המוגזם של רונית (כמו שהם מכנים אותה, פשוט רונית) תדפוק להם את הסיכוי להופיע בליגת העל, וביבנתון כבר התחילו לאיים במלחמות של דתיים וחילוניים, לא פחות, אבל מכאן, איזור הביניים שבין יבנה ולתל אביב, בין תל אביב ליבנה, אנחנו שולחים קריאת עידוד למאבק של ארנפרוינד בשוביניזם המיותר של הספורט ה"מקצועי" בישראל.
4
יצא לי לראות אתמול הצגה בהיכל התרבות בראשון (אל תשאלו) והדבר הכי מדהים שיש למקום הזה להציע, למרות שזקני המקום אמרו לי שמגיעים לכאן מכל הארץ כדי ללמוד אקוסטיקה מה היא, הדבר הכי מדהים זה העשר דקות לפני שמתחילים, כשמישהו מהסניף המרכזי שם מתחיל לכבות ולהדליק את האור חליפות, כדי להודיע לנוכחים שהגיעה השעה לנטוש את כוסות הקפה החלש ואת עוגות הסתם שעלו להם במעות רבות בקפיטריה, ולהתחיל לצעוד אל מושביהם. משהו באין-אור הפתאומי הזה, ובמיוחד בהארה המדורגת של החלל שוב, בגלל שילוב של נורות ליבון ופלואורסנטים שכל אחד מהם יש לו את הקצב שלו, משהו שם היה בעיני שיא של עילגות.
ואגב, "שונאים, סיפור אהבה" של תיאטרון גשר הוא באמת הצגה לא טובה, וסשה דמידוב הכי מגה סתם שם. כאילו שכח לשחק.
מריץ FireStats
אילנה מראשון
ספט' 16th, 2009
בשבוע הבא אבדוק את מצב התאורה בהיכל ראשון לציון ואעדכן אותך אם חל שיפור בקצב התגובה של הנורות…
לא הגזמת?