ציק (שם זמני): האתר של צביקה בשור

פארי

עלה בתאריך 19. ספט', 2009 ע"י צביקה בשור בקשר ל- אישי

חזרנו עכשיו משבוע בפאריז. היה מדהים להתנתק שבוע מישראל, ושבוע להיות רק עם האישה, אבל פאריז עצמה, מה לומר, לא נפלתי. כן, היא נורא יפה, האנשים בה נורא יפים, אבל לאן שלא הסתכלתי, הכל נראה כזה מושלם כזה, מן התגלמות של צמד המילים "אירופה הקלאסית". שיעמם לי קצת בעין, לא יודע. תחושה כזו של מקום שכבר הייתי בו, רק שהפעם הוא עם צרפתים. מורן אומרת שלא באתי פתוח. אולי, אבל התחושה שלי היתה שאני מסתובב במקום שהמים התרבותיים שלו עומדים, מקום עשיר, שבע ונינוח, שנהנה מהבלונג'ריז שלו, מהמטבח המקומי שכולם באים להעריץ, ואין לו צורך להתחדש. שזה לגמרי בסדר מבחינתם, וגם מבחינם הרבה אנשים אחרים. אבל אותי התחושה הזו ניתקה משם, גרמה להרגיש שאני בתוך אין-סיפור (חוץ מהמוני בני הנוער שהשתלטו על הגינות והגנים בכל ארוחת צהריים, כל אחת ואחד מהם נושאת שקית מקדונלדס).

אבל אולי זה בכל אני, כי התחושה שהסתובבתי איתה במהלך השבוע הזה היא שאני כבר לא בטוח שאני מבין את העניין הזה של טיולים בחו"ל. אולי התחושה הזו רוצה להגיד שאין כמו בבית (כמו אבא שלי שהיה מכין לנו צ'יפס וסטייקבורגר של טיבון ויל בבית ואומר-שואל: "יותר טוב ממסעדה, נכון?"), או אולי היא מנסה להגיד לי שהטעימות כבר לא מספיקות, ושאני צריך לחיות כמה שנים בחו"ל.