משהו ששווה לצאת מהמחילה בשבילו
עלה בתאריך 22. נוב', 2009 ע"י צביקה בשור בקשר ל- חברה, כלכלה, פוליטיקה
יכול להיות שזו העובדה שהתחלתי לשים לב לדברים, יכול להיות שזה בגלל שזה ככה, אבל כבר כמה שנים שמרגיש שנהיה כאן פחות טוב. לא באזורי התל"ג או התמ"ג. באזורים של הלחיות. יש תחושה שיש כאן פחות ופחות מקום, שפחות ופחות מותר, ושאם זה היה תלוי במי שמנהלים כאן את העניינים (לא הליכוד. גם לא קדימה או העבודה. הערבוב הזה שלהם, פלוס כל החברים עם הכסף והאלה עם המדים) אז היה מותר עוד פחות. בדרך כלל זה יוצא על הערבים, אבל זו לא חובה להיטפל רק אליהם, כי העובדים הזרים מביאים מחלות, וגם הפליטים, ובגלל זה מי שייגע בהם בידיים שלו ייכנס להסגר, והמחנק שמרגישים כשקוראים את הטוקבקים באתרים הגדולים. והרצח בבר נוער, והשקט הציבורי שליווה את הג'ק טייטל, והביומטרי, ולא נדבר על עזה ומאות הילדים שמתו בה, עוד לפני שגולדסטון אמר משהו. כאילו קורה המון, ונהיה רע, והכל שקט. כאילו הכל בסדר.
והבחירות בכלל הפילו אותנו לקרשים, ולא נשאר כמעט מי שישמיע את קול ברור נגד כל זה, ובעד איזו הסתכלות אחרת. כאילו, מתן וילנאי מחוק המסתננים (שבע שנים למי שיעזור לפליט מדארפור שנכנס לארץ) זה מפלגת העבודה, ומאיר שיטרית זה קדימה, המפלגה של ציפי לבני, הנביאה החדשה של השמאל (שרת החוץ בעופרת יצוקה). ונראה שיותר נמוך כבר לא נגיע.
אבל זה מטעה. כי בדיוק משם, מההתפרקות הזו, של המדינה מכל מה שמריח זכויות אדם, אזרח או עובד, מתחילה עכשיו צמיחה גדולה. "כוח לעובדים" מאגדים את מי שאף אחד לא מגן עליהם, ומשיגים הישגים. עיר לכולנו עוררה אנשים בתל אביב. "אפשר אחרת" היא כיוון פוליטי מבטיח ומרגש, שמתחיל מלמטה, שזה הלמעלה החדש. וההישגים במאבקים על גירוש הילדים והביומטרי הגיעו כמעט בלי גיבוי פוליטי, פשוט בעבודה קשה של אנשים וארגונים. משהו אמיתי קורה, אמיתי בדיוק כמו הדבר הרע שהקים אותו.
וכל זה כדי להגיד שבעוד שלושה שבועות, ב-11 בדצמבר, בתל אביב (מה לעשות), יתקיים מצעד זכויות האדם הראשון בישראל. האגודה לזכויות האזרח מרימה אותו, וכבר חברו אליו המון ארגונים. בפייסבוק יש למעלה מ-2,000 איש שאמרו שיגיעו, ועוד 2,000 שאמרו שאולי. ואנחנו כאמור עוד שלושה שבועות משם. יהיה הרבה אנשים, אני מרגיש. זו תהיה עוד הפגנת כוח ראשונה של תנועת הנגד לכל האטימות הזו, הרעה. אני אהיה שם לפני הכל כדי לספוג את זה שאני לא לבד.
אני מצרף למטה את ההזמנה. אם יש לכם בלוג, תעשו טובה ותכתבו על המצעד גם אתם. ותקראו לאחרים לכתוב עליו. יש לנו כמעט שלושה שבועות לאסוף אלינו את כל מי שרוצה להילחם על המקום הזה. כי יש על מה. אפילו מהמקום הכי מיואש מרגישים שיש על מה.
מריץ FireStats
אורח לרגע
נוב' 22nd, 2009
אני אוהב את תל אביב. אין לי שום דבר נגד תל אביבים. אבל, במשפט: "…בעוד שלושה שבועות, ב-11 בדצמבר, בתל אביב (מה לעשות), יתקיים מצעד זכויות האדם הראשון בישראל." ובעיקר ב"מה לעשות" חשפת בעצמך את הסיבה לכישלון של השמאל בישראל. למה באמת בתל אביב? למה לא בשדרות? באשקלון? בבאר שבע? למה לא באילת, מקום משכנם של פליטי דרפור? למה לא ביפו? למה לא בשלומי או במעלות?
בדיוק בגלל התפיסה שמצעד כזה צריך לצעות בתל אביב כי אין מה לעשות – התמועה להגנה על זכויות האדם לא תצליח להגיע לעולם לקהל הרחב.
אתם נתפסים כחיים במנותק ממה שקורה מסביבכם, מענינים אתכם רק נפגעי זכויות אדם "אקזוטים" כמו ילדי עזה, ילדי העובדים הזרים ופליטי דרפור אבל אתם עיוורים לעוולות שמתרחשות 30 דקות נסיעה מתל אביב למי שהם (לפחות להבנתם) בני עמכם ושותפים לגורלכם.
אולי יותר קל לארגן צעדה בתל אביב. אולי יבואו יותר אנשים אם לא ידרשו הסעות. אבל צעדה כזאת לא תקדם מאום אם היא תשאר בגבולות תל אביב. כשאתה מדבר על זכויות אדם, וזוכר להזכיר את כל הנפגעים שאינם חלק מהמרקם הזה שהוא עםישראל, אתה חוטא באטימות בעצמך.
אני לא אבוא לצעוד בתל אביב. אני מאחל להם בהצלחה במצעד ושהמצעד הבא יצעד במקום אחר.
2. איתי (ירושלים)
נוב' 23rd, 2009
אני דווקא כן אבוא. אולי תל-אביב זה לא המקום הנכון ביותר (אני לא אוהב את תל-אביב ואת הוייב שלה), אבל אני אהיה פוץ אם אני אתן לעיניין הזה לעמוד ביני ובין ההבעה העצמית שלי בעיניין הזה.
יוחאי
נוב' 23rd, 2009
גם אני אבוא (אם אסתדר עם הילדים. יש לימודים בשעות האלה, אתם יודעים? מה עם זכויות הילדים? ואולי אחליט שזה מספיק חינוכי כדי שיפסידו בית ספר)
אורח – גם אני לא מרוצה מחלק מהדברים שצביקה כתב, ובעיקר מהבכיינות לכאורה העולה מהדברים (אני לא מוכן לקחת על מצפוני את הילדים בעזה, והויכוח ידוע) אבל אני מסכים עם איתי – זכויות האדם הם הבסיס. יסוד היסודות.
אז בבלוג שלי אכתוב על המצעד ואציג אותו איך שאני חושב. מה זה משנה – העיקר שיש מצעד כזה.
(וממילא אף אחד לא מבקר בבלוג שלי